עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל אָמַר. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. בְּנָזִיר טָמֵא. אֲבָל בְּנָזִיר טָהוֹר אַף רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹדֵי אֲפִילוּ אֵין לוֹ מֵהֵיכָן לְהַפִּיל. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָעֵי. יוֹם אֶחָד לִנְזִירוּתוֹ וְיוֹם אֶחָד לִנְזִירוּת בְּנוֹ מַהוּ שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ. מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁנּוֹלַד בְּנוֹ הַיּוֹם וּמָחָר נִכְנַס הֲרֵי יֵשׁ לוֹ לִנְזִירוּתוֹ שְׁנֵי יָמִים. וְאִם בְּשֶׁנּוֹלַד בְּנוֹ לְמָחָר וְנִכְנַס לְמָחָר הֲרֵי יֵשׁ לוֹ לִנְזִירוּת בְּנוֹ שְׁנֵי יָמִים. אָמַר רִבִּי מָנַא. תִּיפְתָּר בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. אָמַר רִבִּי אָבִין. אֲפִילוּ תֵימַר בַּחֲצִי הַיּוֹם. לֹא כֵן סַבְרִנָן מֵימַר. תְּחִילַּת הַיּוֹם עוֹלֶה לוֹ. סוֹף הַיּוֹם לִבְנוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
אפילו תימר בחצי היום. נמי משכחת לה דנחשב יום אחד לזה ויום אחד לזה שאם נולד הבן בחצי יום הראשון שהתחיל למנות נזירותו ובאותו היום בסופו נכנס לבה''ק דלא כן סברינן למימר שתחילת היום קודם שנולד הבן עולה לו לנזירותו וסוף היום עולה לו לנזירת בנו ואפילו ביום אחד הוא כשני ימים לנזירות הוו ושפיר נמי משכחת לה בעיא דשמואל בר אבא מהו שיצטרפו:
תיפתר. הא דקמיבעיא ליה אם מצטרפין שנולד הבן בין השמשות של יום הראשון וליום המחרת נכנס לבה''ק הרי יום אחד לנזירותו ויום אחד לנזירות הבן קודם שנכנס:
ואם בשנולד בנו למחר. אחרי שמנה יום אחד לנזירותו נולד לו ביום המחר ונכנס בו ביום לטומאה הרי יש לו לנזירותו ב' ימים יום האתמול ויום המחרת קודם שנולד הבן:
ה''ג אם בשנולד בנו היום ומחר נכנס הרי יש לנזירות בנו שני ימים ואם בשנולד בנו למחר ונכנס למחר הרי יש לו לנזירותו שני ימים. ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות בטעות. וה''פ אם בשנולד הבן באותו היום שהתחיל למנות לנזירותו וליום המחרת נכנס לבית הקברות למה לי צירוף והרי יש כבר לנזירות הבן שני ימים יום האתמול דמיד כשנולד הבן חל עליו נזירות הבן ויום המחרת קודם שנכנס דהא לר''א ס''ל מקצת היום ככלו כדאמרינן לעיל:
מה אנן קיימין. היכי דמי הבעיא דיליה:
יום אחד לנזירותו ויום אחד לנזירות בנו מהו שיצטרפו. לר''א לשני ימים וכגון שאמר הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר והתחיל מונה שלו יום אחד ונולד לו הבן דאמרינן בפרקא דלעיל שצריך להפסיק מנזירותו ולמנות נזירות בנו ובעי אם מצטרפין הן:
אבל בנזיר טהור. שנטמא אף ר''א מודי אפילו נטמא ביום הראשון ואין לו מהיכן להפיל ימים הראשונים סותר לבו ביום דכתיב והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו ואנזר בטומאה קאי ובהא עד שיהיו לו ימים ראשונים:
מה צריכא ליה בנזיר טמא. אדברי ר''א קאי כלומר לא אמר ר''א עד שיהיו לו ימים ראשונים אלא בנזר כשהוא טמא כדתני במתני':
רַב אָמַר. יַצָא מוֹנֶה לִנְזִירוּת בְּטָהֳרָה. 14b נִכְנַס בַּשְּׁבִיעִי שֶׁלּוֹ מֵבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה בּוֹ בַיּוֹם. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. לֹא בּוֹ בַיּוֹם. כַּהֲנָא בְעָא קוֹמֵי רַב. וְאֵין טָעוּן הַזָּייָה חֲמִישִי וּשְׁבִיעִי. אָמַר לֵיהּ. תּוֹרָה קָֽרְאָת לַפּוֹרֵשׁ מִן הַקֶּבֶר טָהוֹר. אַחֲרֵי טָהֳרָתוֹ שִׁבְעַת יָמִים יִסְפְּרוּ לוֹ. שְׁמוּאֵל אָמַר. יָצָא וְהִזָּה שִׁנָּה וְטָבַל. נִכְנַס בּוֹ בַיּוֹם מֵבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה בּוֹ בַיּוֹם. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. לֹא בּוֹ בַיּוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
נכנס בו ביום מביא. כלומר אפילו חזר ונכנס לבה''ק בו ביום עולין לו מן המנין כדפרישית במתני' ומביא קרבן טומאה ולא מיבעיא לא נכנס:
שמואל אמר. ה''ק יצא והזה ושנה וטבל וטהר מונה לנזירות בטהרה:
א''ל תורה קראת. מצינו לכתוב שקורא להפורש מן הקבר טהור מכיון שפירש דכתיב ואחרי טהרתו שבעת ימים יספרו לו ובכהן שנטמא משתעי ואי אפשר לומר אחרי טהרתו אחרי שיזה דא''כ מאי שבעה ימים דקאמר אלא ה''ק אחרי שפירש מן הטומאה שבעת ימים יספרו לו ומביא קרבן:
ואין טעון הזיה שלישי ושביעי. בתמיה דהא כשיצא טעון הזיה ג' וז' והיאך מונה הוא לנזירות בטהרה עד שלא הזה ושנה:
נכנס. לאו שנכנס בבה''ק קאמר אלא נכנס בשביעי שלו וטהר מביא קרבן טומאה:
רב אמר. לפרושי מתני' קאי הא דקתני יצא ונכנס ה''ק יצא מבית הקברות מונה לנזירות בטהרה אע''פ שלא הזה ולא טבל:
טומאה בו ביום. לת''ק אפילו טומאה בו ביום וכו' כדלעיל:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. בְּנָזִיר טָהוֹר. אֲבָל בְּנָזִיר טָמֵא פְּשִׁיטָא לֵיהּ שֶׁאֵין מִצְטָֽרְפִין. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. לֹא כָּל שֶׁכֵּן הוּא. וּמַה יָמִים שֶׁאֵין עוֹלִין לֹא בִנְזִירוּתוֹ וְלֹא בִנְזִירוּת בְּנוֹ אַתְּ אוֹמֵר. מִצְטָֽרְפִין. יָמִים שֶׁהֵן עוֹלִין בִּנְזִירוּתוֹ וּבִנְזִירוּת בְּנוֹ אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. 15a תַּמָּן אֵינוֹ רָאוּי לְקַבֵּל הַתְרָייָה. בְּרַם הָכָא רָאוּי לְקַבֵּל הַתְרָייָה. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָּעֵי. כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן עַל דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּתְּחִילָּה וְהוּא שֶׁיְּהֵא לוֹ מֵהֵיכָן לְהַפִּיל. וּבַסּוֹף אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ מֵאֵיכָן לְהַפִּיל. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. נִיטְמָא יוֹם אֶחָד וּמֵאָה סוֹתֵר שְׁלֹשִׁים. וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. לֹא סוֹתֵר אֶלָּא שִׁבְעָה. אָמַר לֵיהּ. שָׁמַעְנוּ שֶׁהוּא סוֹתֵר. שָׁמַעְנוּ שֶׁמֵּבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
שמענו שמביא קרבן טומאה. וכי שמענו משם שמביא קרבן טומאה אם נטמא אחר מלאת ואנן דקמיבעיא לן אם נטמא לבסוף ואין לו מהיכן ליפול אם מביא קרבן טומאה או לא ולא איפשיטא:
א''ל שמענו שהוא סותר. מתני' לא שמענו אלא שהוא סותר לבסוף אע''פ שאין לו מהיכן להפיל:
ולא מתניתא היא. ומאי קמיבעיא ליה דהא תנן במתניתין דלעיל נטמא יום מאה ואחד אפילו לר''א סותר הוא אלמא דלא בעי לבסוף מהיכן להפיל:
ובסוף אע''פ שאין לו מהיכן להפיל. כלומר מי נימא אם נטמא ביום האחרון מנזירותו שאין לו עוד להשלים ואפ''ה סותר את הקודמין הוא או דילמא בסוף נמי בעינן שישארו לו עוד ב' ימים שיכול לסתרן:
כמה דתימר תמן על דר''א. כמה דאמרינן במתני' לר''א שבתחלת נזירותו אינו סותר עד שיהא לו ימים הראשונים מהיכן להפיל:
ברם הכא. בנזיר טהור ראוי הוא לקבל התרייה שאל יטמא וכשמתרין בו בנזירותו אומרים לו אל תטמא משום נזירות שלך ואם הוא בנזירות בנו מתרין בו אל תטמא משום נזירות בנך וא''כ ניכר ההפרש וההבדל ביניהן ואינו בדין שיצטרפו:
א''ר יוסי גרסינן. דלא היא תמן בנזיר טמא אינו ראוי לקבל התרייה שהרי טמא ועומד הוא ואינו ראוי להתרות בו אל תטמא וכיון שכן אין ניכר ההפרש בין ימי נזירותו ובין ימי נזירות בנו ובדין הוא שיצטרפו:
ימים שהן עולין. כגון בנזיר טהור דימים שהן עולין לו היו לכ''ש שיצטרפו יום נזירותו ויום נזירות בנו לכשנטמא דיסתור אותן הימים:
ומה ימים שאין עולין לו. ומה אם טמא שנזר שהרי אלו הימים אין עולין לו כדקתני במתני' ולא לנזירות בנו אם נזר כשהוא טמא ואפ''ה את אומר דמצטרפין:
אמר ר' מנא קומי ר' יוסי לא כ''ש הוא. בנזיר טהור שנטמא שיצטרפו:
אמר רבי יוסי מה צריכא ליה בנזיר טהור. כלומר דרבי יוסי מפרש להא דשמואל בר אבא דפליג אדעולא בר ישמעאל דקאמר לעיל אליבא דר''א דלא אמר אלא בטמא שנזר אבל בנזיר טהור שנטמא אפילו אין לו ימים ראשונים סותר הוא אבל שמואל בר אבא ס''ל אליבא דר''א דאפילו בנזיר טהור שנטמא עד שיהיו לו ימים ראשונים והיינו דקאמר רבי יוסי דלא מספקא ליה לשמואל בר אבא אם נזירותו ונזירות בנו מצטרפין לשני ימים אלא בנזיר טהור שנטמא וכדמפרש טעמא לקמן אבל בנזיר טמא שנזר כשהוא טמא פשיטא ליה שהן מצטרפין גרסינן דכיון שטמא הוא מה לי נזירותו ומה לי נזירות בנו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source